המתודולוגיה:
אין פתרון מדף לפיתוח מוצלח. ואולם, חברות מצליחות בפיתוח, מגדילות את גמישותן על ידי טיפוח תרבות של תקשורת ואינטגרציה. התשובה אינה רק פרוצדורלית או תפעולית, התשובה היא בעיקר תרבותית.
מה מייחד את הארגונים המצליחים בפיתוח:
1. צוותי פיתוח מאוזנים יותר. יחס מאוזן יותר בין אנשי פיתוח לאנשי ייצור, רכש, שיווק, איכות. תהליכי הפיתוח הם אינטגרטיביים, ומערבים במידה מספקת גורמים ארגוניים נוספים מוקדם בתהליך הפיתוח, ושומרים על רמת מעורבות זו לאורך כל התהליך. מאפשרים לגורמים לא הנדסיים להשפיע על הפיתוח, כולל לקוחות וספקים.
2. ידיעה והבנה עמוקה של הלקוח, ותחושה מצוינת לשינויים בצרכי השוק.
3. שיפור תהליך הפיתוח כל הזמן, הפחתת פעילויות לא נחוצות, ויצירת זרימה מאוזנת של התהליך.
4. דוגמא ממחישה:
רוב תהליכי הפיתוח מתנהלים כך שתחילה יש השקעת שעות מועטה יחסית על ידי מחלקות הפיתוח בעיקר, ולאט לאט ככל שמתקדם התהליך מתווספים גורמים נוספים, תוך כדי העלאת כמות השעות המושקעות, עד לשיא של השקעת שעות ומאמץ ניהולי לקראת הצגת המוצר החדש או אב טיפוס. (לא אחת אנו עדים להתגייסות כללית לקראת הסוף עד כדי לחץ והיסטריה, בכדי לעמוד בזמנים). לאחר מכן נראה בדרך כלל שעות פיתוח והעברה לייצור מרובות, כתוצאה מהערות, בקשות שינוי, ותקלות למיניהן, שעלולה להימשך תקופה ארוכה.
בארגונים המצליחים בפיתוח, התמונה הפוכה בדיוק: רוב האנרגיה והשקעת השעות מתרחשת בתחילת התהליך, תוך מעורבות מעמיקה של כל הגורמים, הלקוחות, הספקים, והממשקים של התהליך והמוצר / השרות אותו מפתחים. לאחר מכן יש התייצבות מבחינת השעות המושקעות עד להצגת המוצר או אב הטיפוס. בשלב שלאחר הצגת המוצר, השקעת האנרגיה בתיקונים ושינויים פחותה בצורה דרמטית.